תסמונת מינכהאוזן (לפעמים קרויה גם סינדרום מינכאוזן) היא מחלת נפש שבה אדם מתנהג שוב ושוב כאילו הוא סובל ממחלה גופנית או נפשית, כאשר למעשה הוא אינו חולה באמת. מחלה זו נחשבת למחלת נפש היות והיא מזוהה עם קשיים רגשיים חמורים. רוב התסמינים עליהם מדווחים אנשים עם תסמונת מינכהאוזן קשורים ל"מחלה גופנית" המתבטאת בכאבי חזה, בעיות קיבה או חום, ולא בתסמינים של הפרעות נפשיות. אנשים עם תסמונת זו יוצרים תסמינים מלאכותיים, או מגזימים בכוונה בחשיבותם במספר דרכים. הם עשויים לשקר בנוגע לתסמינים מזויפים, לפגוע בעצמם על מנת לגרום לתסמינים, או לשנות בדיקות, כגון זיהום דגימות שתן
תסמונת מינכהאוזן היא מחלת נפש שבה אדם מתנהג שוב ושוב כאילו הוא סובל ממחלה גופנית או נפשית, כאשר למעשה הוא אינו חולה באמת. מחלה זו נחשבת למחלת נפש היות והיא מזוהה עם קשיים רגשיים חמורים. התסמונת נקראת על שם הברון פון מינכהאוזן, קצין גרמני מהמאה ה-18, אשר היה ידוע בייפוי סיפורי חייו וחוויותיו.
מהם התסמינים?
רוב התסמינים עליהם מדווחים אנשים עם תסמונת מינכהאוזן קשורים ל"מחלה גופנית" המתבטאת בכאבי חזה, בעיות קיבה או חום, ולא בתסמינים של הפרעות נפשיות. אנשים עם תסמונת זו יוצרים תסמינים מלאכותיים, או מגזימים בכוונה בחשיבותם במספר דרכים. הם עשויים לשקר בנוגע לתסמינים מזויפים, לפגוע בעצמם על מנת לגרום לתסמינים, או לשנות בדיקות, כגון זיהום דגימות שתן.
מה גורם לתסמונת מינכהאוזן?
גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים מעורבים בהתפתחות המחלה. היסטוריה של התעללות או הזנחה בילדות, הפרעות אישיות או היסטוריה של מחלות תכופות הכרוכות באשפוז, עשויים להיות הגורמים להתפתחות התסמונת.
כיד מאובחנת המחלה?
בשל חוסר היושר של המטופל, קשה לאבחן את המחלה, אך רופאים חייבים לשלול מחלות גופניות ונפשיות אפשריות לפני קביעת אבחנה של תסמונת מינכהאוזן. אם הרופא אינו מוצא כל סיבה פיזית להופעת התסמינים, הוא יכול להפנות את המטופל לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני, איש מקצוע בתחום בריאות הנפש שהוכשר במיוחד לאבחן ולטפל במחלות נפשיות.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים משתמשים בכלי ראיון והערכה אשר תוכננו במיוחד להעריך אדם עם תסמונת מינכהאוזן. הרופא מבסס את אבחנתו בהרחקת מחלה גופנית או נפשית ומתבונן ביחס המטופל והתנהגותו. (ראה סרטון על התסמונת מאת נחמה ויזר)
כיצד מטופלת המחלה?
למרות שאנשים הסובלים מתסמונת מינכהאוזן מבקשים טיפול בהפרעות השונות אותן הם ממציאים, לעיתים קרובות הם אינם מוכנים להודות ולבקש טיפול לתסמונת עצמה, מה שהופך את הטיפול למאתגר מאוד ומערים קשיים על יכולת ההתאוששות.
המטרה הראשונה של הטיפול היא לשנות את התנהגות האדם ולהפחית את השימוש לרעה או שימוש היתר במשאבים הרפואיים שלו. ברגע שמושגת מטרה זו, יכול הטיפול לפתור כל בעיה פסיכולוגית בסיסית שעלולה לגרום להתנהגות המטופל.
הטיפול הראשוני בתסמונת מינכהאוזן הוא פסיכותרפיה או טיפול בדיבור. טיפול קוגנטיבי התנהגותי מתמקד בשינוי החשיבה וההתנהגות של המטופל. טיפול משפחתי עשוי להועיל כאשר הוא מתבטא בהוראות לבני המשפחה שלא לתגמל או לתחזק את התנהגות המטופל.
התסמונת עצמה אינה מטופלת באופן תרופתי, אך התרופות יכולות לשמש לטיפול בכל מחלה נלווית, כגון דיכאון, חרדה או הפרעת אישיות. השימוש בתרופות חייב להיות מלווה במעקב צמוד בשל הסיכון כי המטופל ישתמש בהן לרעה.
אנשים עם תסמונת זו נמצאים בסיכון לבעיות בריאות או אפילו מוות. בנוסף, הם עלולים לסבול מתגובות או בעיות בריאותיות הקשורות לבדיקות מרובות וטיפולים שונים, מה שמוביל אותם להיות בסיכון גבוה לשימוש בסמים וניסיונות התאבדות. ברוב המקרים, זוהי הפרעה כרונית, או הפרעה שנמשכת לטווח ארוך.
