תחום האשפוז למחלות פסיכיאטריות עבר שינויים מהפכניים בשלושת העשורים האחרונים. באמצע המאה, היו שני מקורות בסיסיים של טיפול באנשים עם מחלות נפש: הקליניקה הפרטית של הפסיכיאטר, או בית חולים לחולי נפש.
מי שהלך לבית החולים, שהה בו לעיתים קרובות במשך חודשים רבים, אפילו שנים. בתי החולים, המופעלים בדרך כלל על ידי המדינה, הציעו הגנה מפני לחצי החיים העשויים להכריע אנשים הסובלים ממחלה קשה. בנוסף, הציע המקום הגנה מפני גרימת פגיעה עצמית. אבל בית החולים הציע טיפול מועט, והשימוש בתרופות היה עמוד התווך של טיפול שיקומי שרק התחיל.
היום קיימות אפשרויות טיפול זמינות רבות לאנשים הסובלים ממחלת נפש, ואלו נקבעות בהתאם לצורך הרפואי: אשפוז במחלקות פסיכיאטריות בבית חולים כללי; בית חולים פסיכיאטרי; אשפוז חלקי או טיפול יום; טיפול מגורים; מרכזי בריאות נפש בקהילה; קליניקות פרטיות של פסיכיאטרים; אנשי מקצוע אחרים בתחום בריאות הנפש; וקבוצות תמיכה.
בכל המצבים האלה, רופאים עובדים קשה מאוד כדי לספק טיפול על פי תכנית טיפול שפותחה על ידי הפסיכיאטר של כל מטופל. המטרה היא להשיב את החיים העצמאיים המרביים במהירות האפשרית, תוך שימוש ברמת הטיפול המתאימה למחלה. לעיתים קרובות, המשפחה מעורבת כחלק מצוות הטיפול.
כיום פונים אנשים לבתי חולים פסיכיאטרים לקבלת סיוע עם מגוון נרחב של מחלות נפש: משפחות המתמודדות עם נפגעי התמכרות; צעירים או מבוגרים הנלחמים בדיכאון; נערות עם הפרעת אכילה שחייה בסכנה; אנשי עסקים שאינם יכולים להתנער מהרגלים כפייתיים המאיימים להשתלט על חייהם; אנשים עם פוביות חרדה; נפגעי מלחמה שאינם מצליחים להתגבר על הכאבים הנפשיים; ילדים עם התנהגות בלתי נשלטת והרסנית המאיימת לפגוע במשפחה; ותלמידי תיכון מבוהלים ומבולבלים כתוצאה משמיעת קולות והזיות מוזרות.
מקרים בהם נדרש אשפוז פסיכיאטרי
הצורך באשפוז פסיכיאטרי, תכנית הטיפול, או אשפוז בכפייה תלויים בהחלטת הפסיכיאטר ונקבעים בעיקר בהתאם לחומרת המחלה של המטופל. אף אדם אינו נשלח לבית החולים כשניתן לטפל במצבו טוב יותר בקליניקת הפסיכיאטר או בהגדרה אחרת מגבילה פחות.
נוכחות או היעדר תמיכה חברתית של בני משפחה או מטפלים אחרים עשויה אף היא להיכלל בהחלטת הפסיכיאטר לאשפז חולה. עם תמיכה משפחתית וחברתית מספקת, אדם שבמצב אחר עשוי היה להישלח לאשפוז, יכול בדרך כלל להיות מטופל בבית. באותה השיטה מחליט רופא לאשפז אדם למחלות רפואיות אחרות. הפסיכיאטר מעריך את התסמינים על מנת לקבוע תכנית טיפול והגדרת טיפול המתאימה ביותר.
הליך האשפוז בבית חולים למחלות פסיכיאטריות זהה להליך של מחלות אחרות. כלומר, קופת החולים של המטופל עשויה לדרוש אישור מראש. רופא קופת החולים יבחן את המלצות הפסיכיאטר ואת הצורך באשפוז.
כשמתקבלת ההחלטה לאשפז את המטופל, רופא קופת החולים יסקור מעת לעת את ההתקדמות על מנת לקבוע אם קיים צורך בשהייה מורחבת. אם הטיפול נדחה, יכולים הפסיכיאטר והמטופל לערער על ההחלטה.
מהלך השהות בבית חולים פסיכיאטרי
בתי חולים פסיכיאטריים רבים ומחלקות לבריאות הנפש בבתי חולים כלליים מספקים מגוון מלא של טיפול, מפסיכותרפיה לתרופות, מהכשרה מקצועית לשירותים חברתיים. אשפוז מפחית את לחצי האחריות למטופל לתקופה קצרה ומאפשר למטופל להתרכז בהחלמה. כשהמשבר פוחת והמטופל מסגל יכולת טובה יותר לתפקד, הצוות הרפואי הנפשי מסייע לו בתכנית השירותים המקצועיים או הקהילתיים שיסייעו לו להמשיך את תקופת ההחלמה בבית.
הטיפול בבית החולים נקבע באמצעות תכנית המפותחת על ידי הפסיכיאטר. הטיפולים המפורטים בתכנית עשויים להיות כרוכים במגוון נרחב של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, כולל הפסיכיאטר, פסיכולוג קליני, אחיות, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, מטפלי שיקום ובעת הצורך יועצי התמכרות.
לפני שמתחיל הטיפול הפסיכיאטרי בבית החולים, המטופל עובר בדיקה גופנית מלאה כדי לקבוע את מצב בריאותו הכללי. בדרך כלל, ברגע שמתחיל הטיפול, המטופל מקבל טיפול פרטני עם מטפל עיקרי, טיפול קבוצתי עם בני גילו, וטיפול משפחתי עם בן או בת זוג, ילדים, הורים או אנשים משמעותיים אחרים בחייו.
במקביל, המטופל מקבל לעיתים קרובות תרופות פסיכיאטריות מסוג אחד או יותר. במהלך המפגשים הטיפוליים, מטופל יכול לפתח תובנות תפקוד רגשי ונפשי, ללמוד על מחלתו והשפעתה על מערכות יחסים וחיי היומיום, ולסגל שיטות בריאות להגיב למחלה וללחצים העשויים להשפיע על בריאות נפשו.
בנוסף, מטופלים מקבלים שירותי ריפוי בעיסוק לפיתוח מיומנויות תפקודיות, טיפול פעילות המלמד אותם כיצד לפתח קשרים חברתיים בריאים בקהילה, והערכה לסמים ואלכוהול. לאורך כל השהות בבית החולים, כל מטופל עובד עם צוות הטיפול שלו להרכבת תכנית להמשך טיפול לאחר השהות בבית החולים.
