כשאהבה נורמאלית הופכת למשוגעת

כשאהבה נורמאלית הופכת למשוגעת

אנשים שגדלו בבתים עם אלכוהוליזם, או שהוריהם לא טיפחו אותם, עשויים להיות מועדים ליצור מה שמומחים מכנים סגנונות התקשרות חרדה או נמנעת, מה שגורם להם לרדוף אחר בני זוג שאף פעם לא ממש זמינים. במצב של חרדה, אנשים אלו חשים שזוהי אשמתם שהאדם בו הם מעוניינים מתרחק.

בשלבים הראשונים של האהבה, אתה די שיכור מדופמין, חומר כימי במוח המקושר עם רגשות אקסטזה, תשוקה ואפילו התמכרות. מחקרי הדמיה מוחית שבוצעו באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, מצאו שכשאנשים מאוהבים מתבוננים על תמונת האהוב, האזור הזעיר של המוח התיכון שלהם, הידוע כאזור הגחון, נשטף בפעילות ניצוצות בסינפסות עם גלי דרישות לחומרי דופמין המעניקים הרגשה טובה.

זוהי מערכת הגמול של המוח, שמטרתה ליצור רצון, תשוקה והתמקדות באנרגיה. מהצד השני המפחיד יותר, זהו בדיוק אותו תהליך המופעל במכורים לקוק. ברגע שהוא מופעל, הוא משפיע באופן של מוטיבציה גבוהה להשיג את מה שמחפשים, בין אם מדובר בסמים או אדם. המדענים הוכיחו שאהבה רומנטית עשויה להיות חזקה בדיוק כמו התמכרות. ברגע שמתקבלת ההבנה בראש שמישהו יכול להיות שותף טוב לחיים, המוח עשוי להשפיע על התנהגות משובשת.

מחקרי MRI מראים גם כי כשאדם מאוהב, הקליפה המבודדת, האזור במוח הקשור לחרדה, נדלקת היטב. ולכן, כשהאהבה דועכת, אדם חווה חרדה מוגברת. ואז יש את התערובת העכורה של הורמונים שגורמים לרעב לאובייקט האובססיה.

כשאדם מתחיל להרגיש מעט אהבה, פעילות הטסטוסטרון גוברת והאדם הופך להיות מושך מבחינה מינית. זה עובד גם להיפך: אם אדם מקיים יחסי מין עם זר, משתחררים ההורמונים אוקסיטוצין וזופרסין, המשפרים את רגשותיו.

בניגוד לאגדה האורבאנית, מה שחשוב ביותר במונחי משיכה מינית ראשונית, אינו הכימיקלים הידועים כפרומונים, אלא תשוקה מינית מונעת על ידי מה שנקרא מפת האהבה של המוח: רשימת דברים שאדם מחפש שלא במודע בבן או בת זוג, בין אם זה הצלחה, מבטא, סוג גוף או כל מה שאדם מעוניין שיהיה אצל בן הזוג שלו.

למרות שהמחקרים מצביעים על העובדה לפיה הורמונים משמעותיים במשיכה לאנשים מסוימים, למשל, מחקר מצביע על כך שנשים מרגישות יותר צורך במין, ושהן מפתות יותר כשהן בזמן ביוץ, הרצון קשור יותר למה שאנשים מחפשים והדרך בה הם מגיבים כשהם חווים תערובת הורמונים.

עם הכימיה בצד, בסופו של דבר מגיע השלב בו ניתן להבחין בתקלות. מדענים מוצאים שבשלב זה עדיין קיימת פעילות תשוקה הקשורה לדופמין במוחם של בני זוג צעירם שנמצאים ביחד כבר מספר שנים, אבל בדרך כלל, האובססיה ההיסטרית מתפוגגת קצת אחרי שנה. אם זה לא היה קורה, אף אחד לא היה מצליח לעשות כלום, או שזוגות היו מתים בסופו של דבר, כמו רומיאו ויוליה, ומצב זה אינו טוב להישרדות המין האנושי.

כשאהבה רגילה הופכת למשוגעת

חלק מהאנשים אינם חווים את התפוגגות האהבה המטורפת. אצלם היא נמשכת גם כשאחד הצדדים אינו מקיים את הבטחותיו, או שהוא נמשך לאדם אחר. נחישות עיקשת זו היא תוצאה נפוצה כשאחד מבני הזוג מפגין התנהגות קשה להשגה.

בגלל הסיבה העיקרית להתאהבות בריאה ונורמלית, אדם כמעט ואינו מצליח להתגבר במקרה של אכזבה, והוא עשוי לעבור להתנהגות אובססיבית שאינה בריאה כשהוא מקבל מספיק תשומת לב ועידוד לתדלק את רגשותיו, אבל לא מספיק כדי שניתן יהיה לבטוח בו. זהו דפוס שגורם לאנשים שפויים להשתגע לגמרי. במילים אחרות, אפילו כשאדם מקבל מידי פעם תשומת לב קטנה של אהבה, תשוקתו רק מתחזקת.

האם אתה הטיפוס האובססיבי?

לעיתים, מקרה של אהבה אובססיבית עשוי להחזיק גם ללא עידוד כמעט. אנשים יכולים להתמכר לאהבה המופנית כלפי אדם שלילי, והם מתעלמים מסימני האזהרה המאותתים להם שאדם זה אינו יכול להיות נכון עבורם, או אפילו אינו מעוניין בהם.

רוב האנשים פועלים על פי אילוצים שכביכול מכוונים אותם שלא לתקשר או לעקוב בפייסבוק או באינסטגרם אחר אדם לגביו הם אובססיביים. אבל פסיכולוגים מאמינים כי סוגי אישיות מסוימים פגיעים במיוחד לנפילה לתבניות אלו.

אנשים שגדלו בבתים עם אלכוהוליזם, או שהוריהם לא טיפחו אותם, עשויים להיות מועדים ליצור מה שמומחים מכנים סגנונות התקשרות חרדה או נמנעת, מה שגורם להם לרדוף אחר בני זוג שאף פעם לא ממש זמינים. במצב של חרדה, אנשים אלו חשים שזוהי אשמתם שהאדם בו הם מעוניינים מתרחק. ארתור ארון, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק, מסביר כי אדם נמנע נוטה להיות מאושר גם כשרגשותיו אינם נענים באופן מלא, היות והוא חווה את ההתרגשות ואינו זקוק למעשים בפועל.

כיצד לשבור את המעגל

לא במקרה, התרופה לאהבה אובססיבית היא אותה המלצה לכל התמכרות אחרת: לארגן רשת תמיכה סביב ולשחרר את האובססיה. ראשית, יש להכיר את ההתנהגות. האם ההתאהבות הופכת את כל העולם כמעט באופן מידי, למרות סימני האזהרה שאדם זה אינו יכול להיות טוב בשבילך? ברגע שאדם מבחין בדפוסי התנהגותו, הוא זוכה בהזדמנות ליצירת שינוי חיובי.

השלב הבא הוא לעזוב את מושא האובססיה. גישת הכול או כלום חיונית לשבירת ההתמכרות. בכל פעם בה אדם יוצר קשר עם האובססיה, הוא חווה דחיפת דופמין קטנה, ותשוקתו רק מתחזקת. האפשרות היחידה היא לבטל את המצב, לחסום אותו ברשתות חברתיות, להסיר את הודעות הטקסט שלו מהטלפון, ולבצע את כל הדרוש להתנתקות.