ילדים שונים מביאים איתם אתגרים שונים. יש ילדים סופר רגישים שמפחדים מכל רעש או צליל, יש ילדים עם ויסות חושי קצת יותר מורכב, יש ילדים עם בעיות קשב וריכוז ויש גם תופעה הנקראת סרבנות אכילה אצל ילדים. הרי כולנו יודעים שכמעט כל ילד מאוהב בשילוב של שניצל עם פסטה או שניצל עם פתיתים, ואם ניתן שזה יבוא עם ערימת קטשופ מלמטה, מה טוב. השאלה היא מתי מדובר בפינוק ומתי מדובר בסרבנות אכילה או אכילה סלקטיבית המצריכה התייחסות או טיפול?
על ההבדלים השונים בין סוגי סרבנות אכילה אצל ילדים
שאנחנו מתייחסים לאכילה סלקטיבית או סרבנות אכילה, הכוונה היא למצב שבו אותו ילד נמנע ממגוון גדול של מזונות. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשילד אוכל כמויות מאוד קטנות, או ילד שאוכל מזונות שהם מאוד מסוימים וספציפיים, נמנע מלאכול קבוצות שלמות של מזונות כמו למשל ילדים שלא נוגעים בפירות וירקות, ילדים שלא אוכלים מוצרי חלב, בשר ודגים וכדומה. יש גם ילדים שיש להם העדפות לטעמים מסוימים, מרקמים מסוימים ואפילו מזונות בטמפרטורה מסוימת. מה יכול לעזור? רפואה טבעית למשל או תזונאית מקצועית המתמחה בתזונת ילדים, הרבה פעמים יכולה לעזור.
למה זה בכלל קורה?
- ילדים שלא נחשפים למגוון של מזונות בגילאים צעירים הוא גם גדל עם מגוון מאוד מצומצם של מזונות.
- תופעה שמאוד מוכרת בבתים בהם ההורים צמחונים או טבעונים, לא אוכלים מזונות מסוגים שונים ואז כתוצאה מכך, הילדים בכלל לא נחשפים למזונות אחרים.
- שההורים מתחילים לעשות עניין מאוד גדול סביב האוכל, הילד קולט את המסר, הוא מבין שזה מפעיל את ההורים שלו ואז הוא יוצר סביב זה עניין.
חשוב לשים לב האם מדובר באכילה שהיא על רקע התנהגותי, ממקום של נוחות של ההורה שלא רוצה להתמודד עם הילד, לבין עניין שקשור לויסות חושי. מה זה אומר? ילדים עם תחושתיות יתר או תת תחושתיות מעדיפים מזונות בטעמים מסוימים במרקמים מסוימים. יש אפילו ילדים שמקיאים אחרי ארוחה כשהמרקם דוחה אותם. התופעה הזו קורית בעיקר בגילאים צעירים.
מה לא לעשות ומה כן לעשות?
חשוב מאוד לשים לב שבתור הורים אנחנו לא מדביקים לילדים שלנו תוויות של ילדים בררנים. כדאי מאוד לזכור שבגילאים צעירים בין 2-4, עם דגש על גיל שלוש, מדובר בתהליך הנקרא התפתחות אכילה ואז מגיע שלב שבו הילד הופך להיות קצת יותר בררן. בשלב הזה מאוד חשוב לשים לב איך אנחנו בתור הורים מגיבים. פעמים רבות מה שקורה זה שהורים שהרגילו את הילד לאכול מזון מסוים ואז הוא מחליט שהוא לא אוכל יותר את המזון הזה, פשוט מפסיקים להגיש אותו ועוברים לאוכל שהילד כן אוהב וכן מוכן לאכול כמו קורנפלקס עם חלב, שניצל עם פסטה וכדומה. כלומר יכול להיות שהילד שלנו אכל ברוקולי ואבוקדו, אך פתאום החליט שהוא לא רוצה ואנחנו נכנעים למצב החדש. אז מאוד חשוב שלא לקבע את הילד ולנסות שלא לתת לילד להרגיש שאנחנו עושים עניין סביב המצב החדש, כי אז שוב זה יוצר עניין סביב האוכל.
מה שכן אפשר לעשות, זה לשים לילד ליד השולחן כל מיני דברים, כל מיני מזונות ולומר לילד, זה מה שיש היום לאכול, תבחר מה שאתה רוצה. אם הילד בוחר שלא לאכול, זו ההתמודדות שלו וזה השיעור שאנחנו מלמדים אותו. כדאי לחשוף לילד לכמה שיותר מזונות ולא נצמדים רק למספר מאוד מצומצם של מאכלים, הסיכוי שהואי פתח בררנות קטן. מצד שני, כמובן שאם הילד שלנו לא אוהב חצילים או חומוס, לא נכריח אותו לאכול דווקא את זה.
