פסיכופת הוא אדם שאינו מסוגל לחוש אשמה, חרטה או אמפתיה למעשיו. בדרך כלל מדובר באדם ערמומי ומניפולטיבי אשר מכיר את ההבדל בין טוב לרע, אך סבור כי מסכמות אלו אינן חלות עליו. הוא אינו מסוגל לחוש תחושות נורמאליות דוגמת אהבה ובדרך כלל מגיב מבלי לקחת בחשבון את השלכות מעשיו, תוך שהוא מפגין התנהגות אגוצנטרית ונרקיסיסטית קיצונית. היות ופסיכופט אינו חווה תחושות אמיתיות, הוא מפתח את אישיותו במהלך חייו באמצעות חיקוי התנהגות הסובבים אותו. חוסר היכולת שלו לשלוט בהתפרצויות בלתי הולמות של כעס ועוינות מובילות לעיתים קרובות לאובדן מקומות עבודה, התרחקות של חברים ובני משפחה וגירושין. מצבים אלו לכשעצמם מספקים לפסיכופת את ההצדקה להתנהגות אגרסיבית יותר.
פסיכופת הוא אדם שאינו מסוגל לחוש אשמה, חרטה או אמפתיה למעשיו. בדרך כלל מדובר באדם ערמומי ומניפולטיבי אשר מכיר את ההבדל בין טוב לרע, אך סבור כי מסכמות אלו אינן חלות עליו. הוא אינו מסוגל לחוש תחושות נורמאליות דוגמת אהבה ובדרך כלל מגיב מבלי לקחת בחשבון את השלכות מעשיו, תוך שהוא מפגין התנהגות אגוצנטרית ונרקיסיסטית קיצונית.
היות ופסיכופט אינו חווה תחושות אמיתיות, הוא מפתח את אישיותו במהלך חייו באמצעות חיקוי התנהגות הסובבים אותו. חוסר היכולת שלו לשלוט בהתפרצויות בלתי הולמות של כעס ועוינות מובילות לעיתים קרובות לאובדן מקומות עבודה, התרחקות של חברים ובני משפחה וגירושין. מצבים אלו לכשעצמם מספקים לפסיכופת את ההצדקה להתנהגות אגרסיבית יותר.
בשל חוסר יכולותיו לאמוד את חומרת מעשיו, הוא אינו מצליח לקבל את העובדה כי קיימת השלכה להתנהגותו. הוא מחזיק באמונה לפיה הוא יכול תמיד להערים על רודפיו וכי לעולם לא ייתפס. גם אם הוא נתפס פעם אחת, הוא מאמין שימצא את הדרך החוצה.
כאשר מטופלת המחלה בשיטות קונבנציונליות, מגיב הפסיכופת באופן של הפגנת שיפור התנהגותו, ושיטותיו הערמומיות והמניפולטיביות, כמו גם יכולותיו להסתיר את אישיותו האמיתית, מערימה אף על עיניים מיומנות.
השתלבות הפסיכופת בחברה
לא קיימת דרך לדעת אם אחד השכנים או אחד מהעמיתים לעבודה הוא פסיכופת, על מנת לקבוע הנחה זאת באופן ודאי, יש להכיר את כל מהלך חייו ולדעת כיצד לקשור יחד את כל מאפייני התנהגותו לאורך ההיסטוריה האישית שלו.
המאפיין המהותי ביותר הוא צורך מופרז בכוח ושליטה, אותם ניתן לראות ברוב המקרים של רוצחים סדרתיים בעלי אוריינטציה מינית. הם נהנים מהסבל של קרבנותיהם, תוך שהם חשים מיוחדים וחשובים.
כאשר הם מפגינים רגש, הם עושים זאת רק מתוך ניסיון ליצור רושם, ומסיבה זו, טיפול בדרך כלל אינו מועיל להם, הם פשוט לומדים מה להגיד למטפל על מנת להוכיח שיפור במצבם. כדי שהטיפול יהיה יעיל, יש להכניס פסיכופת למוסד שיקומי או מניעתי ולטפל בו באופן של הצבת גבולות. השיטה הטובה ביותר להצבת גבולות היא באמצעות אנשי מקצוע להם יש את הכוח והסמכות לכפות אותם.
אנשים הנחשבים לפסיכופתים סובלים למעשה ממצב נפשי של הנקרא הפרעת אישיות אנטי חברתית. אך פסיכופת מונע באמצעות רמות שונות של אינטנסיביות המצויות בתוכו, המהוות וריאציה חמורה יתר של הפרעת אישיות אנטי חברתית.
הגורמים לפסיכופתיה
מספר עצום של תחומים משותפים לטראומה בילדות המוקדמת, כמו גם היבטים ביולוגיים, גורמים בדרך כלל להתפתחות אישיות פסיכופתית. טראומות קשות בשנים הראשונות של ילד עלולות להנחות אותו ליצור דרך של התמודדות ולפתח מציאות אחרת בה הם שומרים על שליטה. התעללות פיזית או מיני והזנחה רגשית, במיוחד במקרים קיצוניים, נחשבים כדוגמאות לגורמים עיקריים ישירים.
חלק מהיבטי הפסיכופתיה, כגון פרנויה ותופעות אנטי חברתיות, ניתנים בדרך כלל לטיפול. הפרעות מסוימות נוטות להתקיים לצד הפרעות אישיות דוגמת חרדה ודיכאון, וטיפול תרופתי ופסיכולוגי מסייע ביעילות למצבים אלו.
