יכולת המוח להעריך את מציאות העולם החיצוני, ולפעול על פיו בהתאם, בניגוד לפעולה על פי עקרון העונג. עקרון המציאות הוא עקרון שלטון הפעולות שננקטו על ידי האגו, לאחר ההתפתחות האיטית שלו מעונג-אגו למציאות אגו.
בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה הפרוידיאנית, עקרון המציאות, הוא יכולת המוח להעריך את מציאות העולם החיצוני, ולפעול על פיו בהתאם, בניגוד לפעולה על פי עקרון העונג. עקרון המציאות הוא עקרון שלטון הפעולות שננקטו על ידי האגו, לאחר ההתפתחות האיטית שלו מעונג-אגו למציאות אגו. ניתן להשוות מצב זה לניצחון התבונה על התשוקה, הראש מעל הלב, והרציונאליות על המוח הרגשי.
מונחים קשורים:
עקרון המציאות על פי פרויד. זוהי אחת התיאוריות החשובות ביותר של זיגמונד פרויד לפסיכולוגיה והתפתחות נפשית. לדבריו, עקרון המציאות משמש להדרכת אנשים לכוון על פי כללי פעולה חברתית ראויה ולא על פי דחפים לסיפוק המידי של הרצונות להנאה.
האיד, האגו והסופר אגו. זהו הרעיון המתמשך והחשוב ביותר של פרודי, הגורס כי נפש האדם ואישיותו כוללים היבט אחד או יותר. בשנת 1923 תיאר פרויד את הנפש המחולקת לשלושה חלקים, כלומר למשולש האיד, האגו והסופר אגו, כשכל שלב מתפתח בשלבים שונים בחיים. שלבים אלו הם מערכות, ולא חלקים של המוח, ואינם ניתנים להמחשה פיסית.
עקרון המציאות ועקרון ההנאה. בהתאמה, זהו הרצון לסיפוק מידי לעומת דחיית הסיפוקים. עקרון העונג מכוון להימנעות מכאב. יחד עם זאת, כשאדם גדל, הוא מתחיל ללמוד את הצורך בסבל לעיתים, חוויית כאב ודחיית סיפוקים בשל האילוצים והמכשולים של המציאות. זוהי התבונה שאינה מאפשרת עוד להיות כפוף לעקרון העונג, אלא לציית לעקרון המציאות, שגם בתחתיתה מבקש אדם לקבל הנאה, אך הנאה שהובטחה באמצעות התחשבות במציאות, גם אם היא נדחתה ופחתה. מאמר זה מגיש את הרצאת המבוא להבנת שני המושגים.
התפתחות מושג הדחף בתיאוריות של פרויד. כחלק ממצאיו הקליניים בטיפול בהיסטריה, מכריז פרויד שהדחף המיני, אותו הוא קושר להפרעות, נובע ממקור פנימי ואינו קשור לגירויים חיצוניים. עד שנת 1897 טען פרויד שכל פסיכופתולוגיה קשורה להתרחשות מינית פרטנית בילדות. הדחקת הביטויים המיניים אליהם נחשף המטופל בילדותו מובילה לקונפליקט שאינו מודע המוביל לנוירוזה ומתבטא בה.