מערכת יחסים דו קוטבית

הפרעה דו קוטבית

התנהלות בכל מערכת יחסים רומנטית עשויה להיות מאמץ מורכב. כשמוסיפים לתערובת גם הפרעה דו קוטבית, המאופיינת ב'רכבת הרים' של רגשות, היחסים הופכים להיות אפילו יותר מאתגרים. מאמר זה מסביר את אופייה של ההפרעה, השפעתה על מערכת יחסים זוגית, ושיטות ההתמודדות.

סקוט הלצמן, פרופסור קליני במחלקה לפסיכיאטריה והתנהגות אנושית באוניברסיטת בראון, מסביר כי כשאנשים נכנסים למערכת יחסים, הם מחפשים יציבות. לדבריו, הפרעה דו קוטבית עלולה לסבך מערכות יחסים באופן רציני. ללא טיפול, אדם הסובל מההפרעה עלול להיות מועד לשינויים במצב הרוח, באישיות ובמערכות היחסים, באופן העלול לאיים על העקביות שהיא המסגרת של יחסים.

לא כל אדם עם הפרעה זו חווה את השלבים השונים של מצב רוח מאני ודכאוני, אבל כשהתקפים אלו מתרחשים, הם עלולים להמיט הרס על היחסים. בשלב המאני, אדם עלול לאבד את תחושת השיפוט שלו. כלומר, הוא עשוי לבזבז כספים בפזיזות, לעסוק בהתנהגות מופקרת ומסוכנת כמו שימוש בסמים ואלכוהול, ואפילו להסתבך עם החוק. ההתקף המאני בהפרעה דו קוטבי, עשוי להזיק מאוד למערכת היחסים, היות והסובל מההפרעה עלול לבצע פעולות המסכנות אותו או את בן או בת זוגו מבחינה כלכלית.

בצד השני של העקומה נמצא הדיכאון, העלול לגרום לאדם לסגת לחלוטין מכל דבר ומכל אחד סביבו. מצב זה מתסכל מאוד בזוגיות, היות ובן הזוג מבקש למשוך את הסובל מההפרעה מתוך הקונכייה שלו, ואינו יודע איך לעשות זאת.

הכרויות במצב של הפרעה דו קוטבית

הפרעה זו עשויה להוות בעיה בתחילת יחסים. כשאדם עם ההפרעה מתחיל מערכת יחסים רומנטית, באופן טבעי הוא מבקש ליצור רושם טוב. הכרה בעובדה שההפרעה קיימת, אינה בשורה משמחת ביותר לתחילת זוגיות. תמיד קיים החשש שבן או בת הזוג יפחד וההזדמנות להיכרות החדשה תאבד. אם כי בשלב מסוים יש ליידע את בן הזוג על המצב.

פרופסור הלצמן אינו סבור שהכרחי להציג את הבעיה בדייט הראשון, אבל ברגע שקיימת משיכה הדדית ומערכת היחסים מתחילה להיות רצינית יותר, כל אחד מבני הזוג צריך בשלב זה להיות ברור לגבי מה שהוא מביא לזוגיות.

מירנה וייסמן, פרופסורית לאפידמיולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה, מסבירה כי ידיעת מה שמעורר את מחזורי ההיפומאניה, המאניה והדיכאון, והכרה בסימני האזהרה שלהם, מסייעת להימנעות ממצבים שאינם נוחים במערכת היחסים החדשה. אדם עם ההפרעה מכיר במחזורים אלו ומסוגל להיות אחראי עליהם. סימני האזהרה עשויים לכלול הפרעות שינה והפרעות ברמת הפעילות.

כל דבר, החל מלחץ בעבודה ועד לבעיות כלכליות, עשוי להוביל לוויכוחים ולהפעיל לחץ על נישואין. אבל כשאחד מבני הזוג סובל מהפרעה זו, לחץ עלול להגיע לממדים עצומים. דיווחים סטטיסטיים מראים כי תשעים אחוזים מהנישואין המעורבים עם אדם דו קוטבי, נכשלים, במיוחד כשלא בוצעה אבחנה רשמית.

ריפוי מערכת יחסים סוערת

חיים זוגיים עם אדם הסובל מהפרעה דו קוטבית עשויים להיות מורכבים, אבל לא בלתי אפשריים. שני בני הזוג נדרשים לעבוד על מנת לוודא שהנישואין שורדים. הצעד הראשון הוא לקבל אבחון וטיפול.

הרופא ירשום תרופות לייצוב מצב הרוח, כגון ליתיום, עם תרופות נוגדות דיכאון המסייעות לשלוט בתסמינים. גם טיפול פסיכולוגי חשוב, שכן הוא מלמד שליטה בהתנהגויות המפעילות לחץ על מערכת היחסים. בן הזוג יכול לסייע לאדם הסובל מההפרעה להבין מדוע הוא מתנהג בצורה זו וללמוד שיטות תגובות טובות יותר.

בן או בת הזוג יכולים ללמוד יותר על הפרעה דו קוטבית, ולהבין טוב יותר את תפקידם. מעורבות בטיפול הופכת את הטיפול בהפרעה למאמץ משותף, המגביר את תחושת יכולת ההתמודדות היעילה. למרות שיתכן שהסובל מההפרעה ירצה לסגת לתוך עצמו כשהוא בדיכאון, ולמרות שהוא מרגיש כאילו הוא על גג העולם בהתקף המאניה, חשוב לקבל את הסיוע המוצע.

בן הזוג של אדם דו קוטבי צריך להבין מתי להציע עזרה, ולהיות בקיא בתחושות העוברות על בן או בת זוגו. עליו לגלות ערנות למצבי הרוח, וכשהוא מבחין כי מסתמנת תחילת תקופת דיכאון, אליו להציע בעדינות את עזרתו על מנת לשמור את שני בני הזוג על המסלול.

התמודדות עם ההפרעה והקלת הלחץ מתאפשרת כשאדם נוטל את התרופות שלו כפי שנקבעו לו, ומקיים את כל המפגשים עם הרופא ועם הפסיכולוג. גם הקפדה על שינה סדירה, אכילה בריאה, פעילות גופנית קבועה, הימנעות מאלכוהול וקפאין, מסייעים להקלת ההתקפים. ואם מסתמנת חשיבה על פגיעה עצמית או התאבדות, יש לקבל עזרה באופן מיידי.