הפרעת מאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית)

הפרעת מאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית)

הפרעת מאניה דפרסיה, הידועה גם בשם הפרעה דו קוטבית, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בשינויים קשים במצב הרוח. אדם עם הפרעה זו חווה לסירוגין "שיאים" (מאניה) ו"שפל" (דיכאון). שתי תקופות המאניה והדיכאון עשויות להיות קצרות ולהתפרש על פני שעות בודדות עד מספר ימים, או שהן נמשכות על פני מספר שבועות או אפילו חודשים. תקופות המאניה והדיכאון משתנות מאדם לאדם. אנשים רבים עשויים לחוות רק תקופות קצרות מאוד של מצבי רוח עזים אלו, ואינם מודעים לעובדה כי למעשה הם סובלים מהפרעה דו קוטבית.

התקף מאניה מאופיין באושר קיצוני, עצבנות קיצונית, היפראקטיביות, צורך מועט בשינה או מרוץ מחשבות, העלול להוביל לדיבור מהיר. התקף דיכאון מאופיין בעצב קיצוני, חוסר אנרגיה או עניין בפעילויות מהנות, ובדרך כלל חווה האדם תחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה.

בממוצע, אדם הם הפרעה דו קוטבית עלול לחוות כשלוש שנים של מצב רוח נורמאלי בין התקפי המאניה או הדיכאון, אך החדשות הטובות הן כי הפרעה דו קוטבית מטופלת בקלות עם תרופות וטיפול נפשי פסיכיאטרי.

תסמיני מאניה דפרסיה

בדרך כלל חווים אנשים מגוון של מצבי רוח ורגשות הכוללים תסכול, שמחה וכעס, אשר נמשכים מספר שעות או יממה ואינם נמשכים מספר ימים רצופים. אנשים הסובלים מהפרעת מאניה דפרסיה, לעומת זאת, חווים בדרך כלל תנודות במצב הרוח במשך שבועות, ומצבם מאופיין בתחושת יתר של שיאים רגשיים ועצבנות, במתחלפים בשבועות רצופים של עצב וחוסר תקווה, כאשר בין ההתקפים מבטא האדם תקופות של מצבי רוח נורמאליים. בעת ההתקפים, האדם אינו יכול לעבוד או לתקשר באופן יעיל עם סביבתו, ויתכן שיסבול מתחושה מעוותת של המציאות.

לעיתים קרובות, אדם עם מאניה דפרסיה אינו מכיר במצבו, אך על מנת לקבל טיפול יעיל, הכרה בהתרחשות מצבי הרוח היא חיונית, שכן הטיפול יכול לסייע במניעת השלכות מזיקות דוגמת הרס יחסים אישיים, אובדן מקום עבודה והתאבדות.

טיפול במאניה דפרסיה

למרות שהפרעה זו נתפסת כארוכת טווח, קיימים מגוון טיפולים יעילים, אך על מנת לקבל את הטיפול הזמין, על האדם להכיר במצבו האמיתי. בדרך כלל כאשר המטופל חווה את השלב המאני, הוא מאמין כי אין לו צורך בתרופות והוא חדל מליטול אותן. כאשר הוא נמצא בשלב הדיכאוני, הוא שב לקבל את הטיפול.

טיפול תרופתי הוא כמעט תמיד חלק ממהלך הטיפול המומלץ להפרעה דו קוטבית, אך אנשים עם הפרעה זו נוטים "לטפל" בעצמם באופן עצמי עם אלכוהול או סמים על מנת לנסות להקל על תסמיניהם. יחד עם זאת, פתרונות אלו מספקים רק לעיתים נדירות סוג של הקלה לטווח הארוך.

הטיפול מתחלק לשלוש קטגוריות כלליות: טיפול ממוקד בדיכוי התסמינים הנמשך עד להפוגה; טיפול מונע חזרה של התסמינים מאותו התקף של מאניה או דיכאון; וטיפול תחזוקה מונע הישנות התסמינים בכלל.