נטייה מינית

נטייה מינית

נטייה מינית היא מונח המשמש לתיאור משיכה רומנטית, נפשית או מינית של אדם אחד לאדם אחר. כשקיימת משיכה של אדם לאדם אחר מאותו מין, פירוש הדבר שקיימת נטייה הומוסקסואלית או לסבית.

כך, למשל, אנשים הנמשכים לאנשים ממין אחר הם בעלי נטייה הטרוסקסואלית. אנשים הנמשכים לגברים ונשים כאחד, הם בעלי נטייה דו מינית. נטייה מינית שונה מזהות מגדרית, המתייחסת לתחושה אישית פנימית. זהו מושג חדש יחסית, ואף כי היה קיים תמיד, רעיון הזהות ההומוסקסואלית או הגדרת אדם כהומוסקסואל, קיימת כמאה שנים בלבד.

נטייה מינית עוברת את הגדרת ההתנהגות המינית, וכוללת תחושות כמו גם זהות. אנשים מסוימים עשויים לזהות את עצמם כהומוסקסואלים, לסביות או ביסקסואלים, מבלי לעסוק בכל פעילות מינית חלק מהאנשים מאמינים כי נטייה מינית היא מולדת וקבועה, אך למעשה זוהי נטייה המתפתחת לאורך החיים. אנשים מפתחים מודעות בנקודות שונות בחייהם, להיותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים, לסביות או ביסקסואלים.

הגורם לנטייה מינית

הגורם המדויק לנטייה הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית או ביסקסואלית אינו ידוע. בעבר הייתה קיימת סברה לפיה הומוסקסואליות היא תוצאה של דינאמיקה משפחתית בעייתית או התפתחות פסיכולוגית לקויה. כיום מבינים מדענים כי הנחות אלו מבוססות על מידע מוטעה ודעות קדומות. נכון להיום קיים עניין מחודש באיתור האטיולוגיה הביולוגית להומוסקסואליות.

יחד עם זאת, עד היום לא קיימים מחקרים מדעיים התומכים בכל אטיולוגיה ביולוגית פרטנית להומוסקסואליות. באופן זהה, לא קיימת סיבה דינמית פסיכו סוציאלית או משפחתית פרטנית לזיהוי הומוסקסואליות, כולל היסטוריה של התעללות מינית בילדות. התעללות מינית אינה שכיחה יותר בקרב ילדים שגדלים עם זהות הומוסקסואלית, לסבית או ביסקסואלית, בהשוואה לילדים המזדהים כהטרוסקסואלים.

ה"יציאה מהארון"

מונח זה משמש לתיאור חוויה בה אדם מזהה את עצמו כהומוסקסואל, לסבית או דו מיני. היציאה מהארון אינה אירוע חד פעמי, אלא תהליך הנמשך כל החיים, בה מוגדרת הזהות המינית האישית בפני חברים, בני משפחה ואנשים משמעותיים אחרים בעולם החברתי של אדם.

כל אדם המתכונן ליציאה מהארון עובר תהליך ייחודי המעורר חרדה, כמו גם קבלת אפשרויות מאתגרות להעצמה אישית וצמיחה רגשית. תהליך לא פשוט זה מגובה בסיוע פסיכולוגי ורגשי מקצועי המסייע לאנשים המעוניינים לצאת מהארון להתמודד עם המצב ולבצע את התהליך באופן נכון.

כשאדם "יוצא מהארון" בפני הוריו, זוהי חוויה רגשית לכל המעורבים. רוב ההורים מודאגים לגבי שלומם של ילדיהם, היות והם מכירים בקשיים הכרוכים בהשתייכות לקבוצת סטיגמות. לעיתים קרובות חוששים הורים מדחייה שתתבטא מצד בני משפחה אחרים, חברים, אנשי דת או קבוצות חברתיות. למרבית המזל, קיימות קבוצות תמיכה להורים המתמודדים עם השלמה וקבלה של ילדיהם כהומוסקסואלים. גם טיפול משפחתי מועיל ביותר בהתמודדות עם התהליך.

הסטיגמה לגבי הומוסקסואליות

פחדים וחוסר הבנות לגבי הומוסקסואליות מתפשטים בהרחבה. קיימת רתיעה לפיתוח דימוי עצמי חיובי בקרב ההומוסקסואלים, הלסביות והביסקסואלים עצמם, כמו גם בקרב בני משפחותיהם וחבריהם.

הומופוביה היא מונח המתייחס לפחד שאינו רציונאלי המבוסס על דעות קדומות נגד הומוסקסואלים. סקרי דעת קהל שנערכו בארצות הברית מוכיחים כי בעשרים השנים האחרונות, הרגשות כלפי הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים עברו לכיוון חיובי משמעותי יותר.

יחד עם זאת, בהשוואה לקבוצות חברתיות אחרות, הומוסקסואלים עדיין סובלים מהסטיגמות המרובות ביותר המתבטאות בפשעי שנאה נפוצים. לעיתים קרובות, בנושאי החלטות לגבי משמורת ילדים, עדיין קיימת נטייה להצגת הומואים ולסביות כהורים בלתי כשירים. בני נוער הומוסקסואלים ולסביות סובלים לעיתים קרובות מתגרות והשפלות בבתי ספר ואנשים רבים עדיין חוששים לזהות את עצמם כהומוסקסואלים או לסביות במקומות עבודה.

מספר ארגוני בריאות נפש מקצועיים גדולים קובעים הגדרת שיא המאשרת כי הומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית. בשנת 1973, קבע האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי במדריך הרשמי הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות נפשיות, כי הומוסקסואליות אינה עומדת בקריטריונים הדרושים לקביעת מחלת נפש.

ילדים להורים הומוסקסואלים

גברים ונשים הומוסקסואלים רבים הופכים להורים. לעיתים קרובות, מבוצע התהליך באמצעות הפריה, אימוץ או באמצעות משפחת אומנה. מחקרים רבים הוכיחו כי ילדים להורים הומוסקסואלים נמצאו כבריאים בדיוק כמו ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות.

ילדים להורים הומוסקסואליים או לסביות אינם מראים שכיחות גבוהה יותר של בעיות הומוסקסואליות או זהות מגדרית, בהשוואה לילדים אחרים. הם עשויים להיתקל במספר אתגרים מיוחדים הקשורים לסטיגמה המתמשכת נגד הומוסקסואליות, אך מרבית הילדים מתגברים על בעיות אלו.

האם ניתן לשנות את הנטייה המינית באמצעות טיפול המרה?לא קיימת תמיכה ליעילות טיפול המרה, כבעל יכולת לשנות את הנטייה המינית של אדם. יתרה מכך, שינוי נטייה מינית אינו נחשב למטרה מתאימה לטיפול פסיכיאטרי. הומוסקסואלים מסוימים עשויים לבקש טיפולי המרה להטרוסקסואליות, עקב הקשיים בהם הם נתקלים, אך פסיכותרפיה מתקנת להומוסקסואלים עשויה להיות מועילה כשהיא מבוצעת בתהליך של טיפוח התפתחות פסיכולוגית חיובית, מתוך מטרה להתגבר על השלכות התיוג והסטיגמות.

מאמרים מעניינים נוספים:

-          סטיגמה לגבי איידס – אפליה, דעה קדומה וסטריאוטיפים

-          נטייה מינית וזהות – מאמר מקיף באתר זכויות האדם